<h1>התרומה סימנים רכ"ג—רכ"ד</h1>
<h2>דף יח:</h2>
לא תמלא אשה עססיות ותורמוסין מע"ש אלא אם כן מבושלין מבעוד יום מיני קטנית הן וכן לא ימלא נחתום חבית של מים אלא א"כ הוחמו מבעוד יום ואם עשו כן אסורין עד כדי שיעשו למ"ש וטעמא משום שמא יחתה מוגמר וגפרית דשרי לא מחתי להו משום קוטרא ואוני' של פשתן דשרי לא מגלי להו משום זיקא. הלכך קידרא חייא ובשיל כמאכל בן דרוסאי שפיר דמי לתתו לפני האש סמוך לחשיכה דכיון דחיית' היא לא יאכל אותה עד למחר ובלילה כולה תתבשל בלא חיתוי בשיל קצת ולא בשיל כמאכל בן דרוסאי אסור שמא יחתה כדי למהר לאכול בלילה ואי שדא בה גרמא חייא א"כ לצורך לאכול למחר הוא ושרי דבלא חיתוי תתבשל והאי הלכך מודו כולי עלמא ולרב אשי דשרי בשיל ולא בשיל בסמוך. הכא מיירי בבשרא אגומרי כדאוקי לקמן מתני' דאין צולין בשר בצל וביצה כו' ובשר גדיא בין שריק וכסוי שעל פי התנור שהאש שם וגם הקדירה בין לא שריק שרי ואפי' בשיל ולא בשיל דקשי להו זיקא. ולא מגלי כסוי התנור אבל דברחא של איל דלא קשיא ליה זיקא רב ירמיה מדפתי אסר עם חשכה אלא אם כן בשיל כמאכל בן דרוסאי ורב אשי שרי ופריך והא תנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום פי' כמאכל בן דרוסאי ומתרץ התם בבשר' אגומרי' ולא על הגחלים ממש קאמר דהיאך יקח הבשר אלו הגחלים אינם כבויי' אלא סמוך לגחלים חוץ לתנור ורב אשי דשרי מיירי שצולה הבשר בתוך התנור מכוסה או בקדיר' או בשפוד דהא לקמן מייתי לה מתניתין דמשלשלין את הפסח לתוך התנור סמוך לחשיכה מפני שהם בני חבורה ומדכרו אהדדי ופריך בלא חבורה נמי הא אמר רב אשי אפילו ברחא שרי אפילו בשיל ולא בשיל אלמא רב אשי מיירי בתוך התנור דומיא דפסח. ומשני פסח לא מנתח אלא שלם הוא ורב אשי דשרי באינו שלם אלא מנתח ומתבשל מהרה ואע"ג דפסח חי הוא ולאכול בלילה ואיכא למגזר לחתויי טפי למחר מ"מ פריך שפיר דכך שוה בשיל ולא בשיל דשרי רב אשי לצורך הלילה. ולקמן נמי דהלכה כחנניה כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותן על גבי כירה שאינה גרופה ואינה קטומה אבל אם אינו כמאכל בן דרוסאי אסור להשהותו היינו חוץ לתנור כמו בשרא אגומרי ורב אשי מיירי בתוך התנור ומכוסה כדפרישית לעיל. פסק הלכך בתוך התנור ופיו מכוסה מותר לתת שפוד של בשר לצלות עם חשכה אע"פ שלא יהא מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי כרב אשי דשרי ודווקא שהטלה או העוף אינו שלם אלא לנתחים אבל שלם אסור כמו פסח שמותר עם חשכה דווקא משום דבני חבור' זריזין הם אע"פ שיש אש תוך תנור אבל סמוך לאש חוץ לתנור אסור לצלות בשר אף לא לשפות קדירה אא"כ מבושל וצלי כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום ואוקימנא לה בבשרא אגומרי היינו חוץ לתנור סמוך לגחלים דלצורך לאכול בלילה ואיכא למיגזר שמא יחתה כדי למהר לבשל וכן פסקינן לקמן כחנניה דאמר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו אע"פ שאינה גרופה וקטומה לא חסיר וגירף הגחלים משם וגם לא נתן אפר ודשן על הגחלים אבל אינו כמאכל בן דרוסאי אסור להשהותו והיינו בשיל ולא בשיל דאסור חוץ לתנור ואמנם אם מטמין הקדירה והמאכל ומכסהו לשמור חמימותו לצורך כדי לאכול למחר אפי' מבושל כל צרכו אסור הוא לשפות על הגחלים אלא צריך הוא גרופה או קטומה דכיון שמטמין שיהיה חם למחר הוא מקפיד אם יצטנן ויבא לידי חתוי ובהלכות הטמנה אאריך לקמן ליתן עוגה בתנור או על מקום חם שקורין איישטארא או פשטיידא או פלדון כדי לאפו' מותר בכלי שיקרמו פניה של הפת למטה וגם למעלה כדתנן ולא חררה אלא כדי שיקרמו פניה וגם מה שבתוכה יכול לאפות כמאכל בן דרוסאי קודם השבת ואם יכול לאפות כך מותר להשהותו ע"ג כירה אע"פ שאינה לא גרופה ולא קטומה ומוכח מתני' דאין צולין בשר אלא כדי שיצולו מבעוד יום כחנניה וכן תנן ולא חררה אלא כדי שיקרמו פניה הא קרמו פניה שפיר דמי ובפרק כירה (ל"ד ע"ב) נמי אמרינן תרוייהו תננהו דלשהות מותר כי בשיל ומייתי מתני' דבלא חררה ע"ג גחלים והתם מיירי בבשיל ולא בשיל כמאכל בן דרוסאי ושיקרמו פניה של חררה למטה דהא ר"א פליג ואמר עד שיקרום התחתון ופליגי הכי בלחמי תודה ור"א להקל אתא דאמרינן בירושלמי מודה ר"א בלחם הפנים שאין לחם עד שיקרמו פניו בתנור מכלל דבעלמא סגי בקרימת פורתא.
